<h1>ראב"ן — שבועות</h1>
<h2>דף קיז:</h2>
ועוד שאלני הא דאמרינן [ד':] רבנן דרשו [כללי] ופרטי ופדויו מבן חדש כלל כסף חמשת שקלים פרט תפדה חזר וכלל וכו' עד דבר המטלטל וגופו ממון וכו', וקשיא ליה אמאי לא אמר מה הפרט מפורש של מתכת כדאמר לקמן גבי מרצע רבי דריש כללי ופרטי וכו' עד מה הפרט מפורש של מתכת וכו'. תשובת[י] (רבינן) [רבנן דרשו] כללי ופרטי ואמרי מה הפרט מפורש דבר המטלטל ולא אמרו מה הפרט מפורש מתכת סברי (שלא) [כללא] בתרא עיקר והו"ל פרט וכלל ואיתרבי כל מילי אפילו דבר שאין מיטלטל ואין גופו ממון ואהני כללא קמא למיהוי כמו כלל ופרט (לדומי) [לדמויי לפרט] דכל דלא דמי לפרט בשני צדדין שיהא מטלטל וגופו ממון לא מיתרבי הילכך יצאו קרקעות ועבדים ושטרות, ורבי דדריש כללי ופרטי גבי מרצע ואמר מה הפרט מפורש של מתכת סבר כללא קמא עיקר והוה ליה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט כי הפרט הוי פירוש הכלל ואמינא מרצע אין מידי אחרינא לא אהני כלל בתרא לרבויי כל דדמיא ליה מג' צדדין דהיינו מתכת דמטלטל וגופו ממון. וגבי בכור דריש רבי ריבויי ומיעוטי ואפילו כי אמרינן ריבוי ראשון עיקר אין המיעוט ממעט לגמרי למימר אין בריבוי אלא מה שבמיעוט וכסף אין מידי אחריני לא אלא הריבויי מרבה את הכל והמיעוט ממעט את הכל מה שאין דומה למיעוט דהוא דבר שאין מטלטל וגופו ממון דהוא קרקעות ועבדים ושטרות אהני ריבויי בתרא לרבות דבר שאין מיטלטל וגופו ממון קרקעות ועבדים והמיעוט ממעט שטרות שאין גופו ממון במה יפדהו. ואע"ג דר' אליעזר דריש ריבוי ומיעוטי בפרק הגוזל בתרא [קי"ז:] ומייתי לה בפרק שבועת הפקדון [ל"ז:] ומרבי קרקעות ועבדים דנגזלת ונשבעין עליהן, לא אמרינן כל דדריש ריבוי ומיעוטי כגון רבי עקיבא שדורש כל התורה ריבה ומיעוט וריבה ור' יוסי ברבי יהודה דריש ריבוי ומיעוטי סברו קרקע נגזלת ונשבעין עליה, אלא אע"ג דדרשו ריבוי ומיעוטי אית להו אינה נגזלת ואין נשבעין עליה, דהא כתיב הכא בריבוי האחרון או מכל אשר ישבע ואית להו מכל ולא הכל למעוטי קרקעות ועבדים הילכך לא מרבי להו הריבוי והוה ליה כי ריבוי ומיעוט דלא מרבי ריבוי קמא אלא כעין המיעוט דהוא דבר המטלטל וגופו ממון ואו מכל אשר ישבע עליו לא דרשינן ליה לריבוי אלא למיעוט למעט קרקע משבועה ומיעוט הראשון למעט קרקע מגזל דקרקע אינה נגזלת, (יאי) [דאי] אמרינן דרבי עקיבא אית ליה דר' אליעזר הא קיימא לן כרבי עקיבא וקשיא הילכתא אהילכתא. וג' מחלוקת בדרשי כללי ופרטי רבי סבר לא מרבינן כעין הפרט אלא הדומה לו בב' צדדין, והכי אמרינן בפרק בכל מערבין [כ"ח.] דאית תנא דאמר מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע ואית תנא דאמר מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ, ואמר עופות איכא בינייהו מאן דמרבי עופות אית ליה דמרבינן דדמי ליה (מבי) [מב'] צדדין ומאן דממעט עופות לא מרבי אלא דדמי ליה מג' צדדין, וטעמא דתרווייהו כדפרישית דחד אית ליה כללא קמא דוקא וחד אית ליה בתרא דוקא. ואית תנא בנזיר בפרק ג' מינין [ל"ד:] דדריש פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף כל פרי ופסולת פרי ומרבי (גומרי) [גוהרקי] וענבי דכרין, ואמרינן [שם] מאי איכא בין כלל ופרט וכלל לפרט וכלל ופרט איכא בינייהו כלל ופרט וכלל אי איכא פרטי דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן ותרין פרטי וכללי אי איכא דדמי ליה מב' צדדין ואי לא [דמי אלא ] בחד צד לא מרבינן, והאי תנא אית ליה דתרי כללי ופרטי מרבינן כעין הפרט אפילו בחד צד ולדידיה אי דריש כללי ופרטי לגבי בכור מרבי אפילו שטרות דדמי לפרט דמטלטלי אבל אין גופן ממון. ומאי איכא בין פרט וכלל (דנגישה) [דנעשה] כלל מוסיף על הפרט ואיתרבי כל מילי ובין מיעוט וריבה, איכא בינייהו דאילו פרט וכלל מרבי כל דבר אפילו מאי דלא דמי לפרט וכלל, ואילו מיעוט וריבה לא מרבי אלא מאי דדמיא ליה בחד צד, וריבה ומיעוט לא מרבי אלא מאי דדמי למיעוט מכל צד. והדורש כללי ופרטי אית ליה כר' ישמעאל הדורש כל התורה בכלל ופרט והדורש ריבה ומיעוט סבר כרבי עקיבא דדריש כל התורה בריבה ומיעוט, ולהכי כי אמר רבי (כללי ופרטי) [ריבוי ומיעוטי] דריש אקשי ליה והא (ריבוי ומיעוטי) [כללי ופרטי] דריש ומאן דדריש ריבוי ומיעוטי לא דריש כללי ופרטי, ושני רבי האי כללי ופרטי דריש (כר' שמעון אבל היכא דהכללות סמוכין דריש ריבוי ומיעוטי וכל כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אם סמוכין בחד קרא אבל אם מרוחקין הן קראי מרבי כל דדמי ליה מג' צדדין כדאמרינן בפרק נגמר הדין רבנן דרשי כללי ופרטי דריש) כרבי ישמעאל אבל היכא דהכללות סמוכין דריש ריבוי ומיעוטי. וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אם סמוכין בחד קרא, אבל אם מרוחקין הן קראי מרבי כל דדמי ליה מג' צדדין, כדאמרינן בפרק נגמר הדין [סנהדרין מ"ה:] רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית (ריבה) [כלל] כי קללת פרט אי הוו סמוכי להדדי אין בכלל אלא מה שבפרט השתא דמרחקי לא מרבי אלא עד דדמי ליה בכל מילי. וכן פרט הצריך לכלל לא מרבינן [ו]לא דרשינן ליה באין בכלל אלא מה שבפרט, כדאמרינן בפרק כיסוי הדם [פ"ה:] וכסהו כלל בעפר פרט (ואי לאו) דצריך לפרש דאי לאו פרט הוה אמינא וכסהו יכסה הכלי עליו, וכיון דצריך לפרש את הכיסוי לא אמרינן עפר אין מידי אחרינא לא אלא אמרינן מה עפר דבר הנבלל אף כל דבר הנבלל. וכולהו פליגי (כרבי) [בדרבי] ישמעאל, מאן דבעי ג' צדדין סבר כעין הפרט (מה) דקאמר רבי ישמעאל בג' צדדין קאמר דכללא קמא דוקא ומאן דבעי ב' צדדין סבר כעין הפרט בב' צדדין קאמר דכללא בתרא דוקא ומאן דאמר מצד אחד סבר כעין הפרט אפילו מצד אחד קאמר ותרווייהו כללי דוקא הילכך מרבינן אפילו צד אחד.
הכא ובהגוזל בתרא גרסינן ר' אליעזר דריש ריבוי ומיעוטא וכיחש בעמיתו ריבה בפקדון או בתשומת יד או בגזל מיעט או מכל אשר ישבע חזר וריבה. ותימה לי דשבק קרא דסמיך למיעוט מכל אשר יעשה האדם דהוי מצי למידרש לריבויי, ונקט או מכל אשר ישבע דהוא בקרא שלישי. ושמא שיבושא דספרים היא דטעו ביני הני קראי, ומיסתברא, מדקא(מר) משני [בשבועות] ומאן דפטר אמר לך אנא דאמרי כר' אליעזר ושאני הכא דכתב או מכל אשר ישבע עליו ולא הכל למעוטי קרקע דאין נשבעין עליהן, ואי מיניה דריש רבי אליעזר ריבה היכי הוה מצי לתרוצי אליביה דממעט, אלא ודאי נראה דמכל אשר יעשה מרבי ר' אליעזר קרקעות לגזילה ומכל אשר ישבע ממעט(ית) לשבועה. וליכא למימר דכולהו תנאי [ד]דרשו ריבויי ומיעוטי אית להו קרקע נגזלת דהא קיימא [לן] דאינה נגזלת, אלא אמרינן דלא דרשו אלא וכיחש בעמיתו ריבה בפקדון או בתשומת יד מיעוט ריבה ומיעט לא מרבי אלא הדומה למיעוט מכל צד דהוא דבר המטלטל וגופו ממון ויצאו קרקעות, ומכל אשר יעשה האדם או מכל אשר ישבע לא דריש ליה לריבויי לגזילה דהא אשבועה קיימי תרווייהו כדכתב ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה וגו' וכן מכל אשר ישבע עליו, ולאשמעינן דאין נשבעין על הקרקעות דמכל ולא הכל. והכי נמי אמרינן בפרק שבועת העדות [ל"ד.] מאי איכא בין רבי אליעזר לרבי עקיבא משביע עידי קרקע איכא בינייהו לר' אליעזר חייב לרבי עקיבא פטור, ולרבי יוחנן דאמר דלר' אליעזר נמי משביע עידי קרקע פטור כדאמר מכל ולא הכל, הא פריך ליה (בכתובה) [התם] ומוקי לה ר' יוחנן משביע עידי קנס איכא [בינייהו] אבל עידי קרקע לתרווייהו פטור.
